לכאורה את "ליל הסדר" אנו חוגגים בסדר שונה ומשונה משאר החגים בלשון המעטה, ובלילה זה זכו בני ישראל לצאת ממצרים אף על פי שמצד מידת הדין לא היו ראויים, ככתוב "ואעביר עליך ואראך מתבוססת בדמיך" (יחזקאל טז, ו) שהיו ללא זכות לגאולה זו, והרי כבר גילה לנו ה׳ בתורתו, "ןהיה אם שמע תשמעו אל מצותי" אז "ןנתתי מטר אךצכם בעתו", אחרת חלילה "וחרה אף ה׳ בכם" (דברים יא), אם כן עצם גאולת ישראל ממצרים, היא עצמה לא בסדר הנכון של הבריאה, כיצד זכו אם כן לצאת ממצרים?
יובנו הדברים ע״י דבר תורה חכם משלו של ה׳חפץ חיים׳ זי״ע, לאיש כפרי שלקה בעיניו והיה רואה כל דבר בעיקום. כל עוד שהה ב׳כפר׳ הקטן שם הבתים בני קומה אחת, לא הרגיש בכך (כל בית היה נראה עקום רק מעט). פעם אחת נקלע הכפרי לעיר הגדולה ובה בניינים גבוהים רבי קומות, והיה נדמה לו שהם עומדים ליפול בכל רגע. החל לזעוק ׳חוסו על נפשותיכם והמלטו… שמא תקברו בעודכם בחיים תחת שברי הבניינים׳.


המון העם נסו על נפשם, חוץ מחכם אחד שהבין הכל וקרא, ׳הביאו מהרה רופא עיניים׳. הכל תמהו על דבריו, מה יועיל רופא עיניים כשעוד מעט ומתמוטט הבניין… אך הלה המשיך בדרישתו. לבסוף הגיע רופא עיניים ובדק את עיני ׳הכפרי׳, והתברר שהכפרי רואה הכל בעיקום ובטעות, והכל על מקומו עומד בשלום.
הנמשל ברור, בזמן החושך, כאשר לא זוכרים שהכל מונהג מאת ה׳, (חושבים שהעולם חלילה ׳עקום׳), אין לאדם אלא לפקוח עיניו ולהסתכל על העולם באור האמונה, אז יווכח היטב כי "כי ישר דבר ה׳, ןכל מעשהו באמונה" (תהילים לג, ד).
זו משמעות הלילה הקדוש הזה, להראות לכל שהסדר של עם ישראל הוא לא רגיל, ובעת שהתחזקו עם ישראל באמונה בקב״ה, בכח זה שברו את גדרי הטבע וסדרי הבריאה וזכו לסדר אלוקי, כמו שאומר המשך הפס׳ "ואמר לך בדמיך חיי, ואמר לך בךמיך חיי", שזכו לכך ע״י שמסרו נפשם על דם המילה ודם קרבן הפסח, שמלו עצמם והקריבו קרבן פסח למרות הסכנה. זהו הסדר האמיתי של עם ישראל, ולזאת יכול לזכות כל יהודי אם יבטח בקב״ה בכל מצב.
שאלה: יהודי אחד ניגש לגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט״א, וסיפר את אשר אירע בביתו בליל הסדר. בכל שנה בליל הסדר הנערך בביתנו, מחביא אחד מבני הבית את מצת האפיקומן בתחילת הסדר, ולאחר "שולחן עורך" מחפשים הילדים הקטנים את האפיקומן עד שמוצאים אותו, והמוצא זכאי לדרוש ממני (אבי המשפחה) מתנה כלשהי בה הוא חפץ. השנה, הסבתא היא זו שהחביאה את האפיקומן. הילדים חיפשו וחיפשו בכל מקום אפשרי ונברו בכל פינות הבית אך למרבה הפלא לא מצאו את האפיקומן! שעת חצות כבר מתקרבת ובלית ברירה פנינו לסבתא ושאלנו אותה הכין החביאה אותו, אלא שלאחרונה הסבתא החלה ללקות במחלת השכחה ולא זכרה כלל שהחביאה אותו.

חפץ חיים
מה עושים כשלא מוצאים את האפיקומן? כבר כתב הרמ״א (סו״ם תע״ז) שאם נאבד האפיקומן יאכל ממצה שמורה אחרת ואכן כך עשינו. סיימנו את אכילת האפיקומן החלופי, ברכנו ברכת המזון ואמרנו בשמחה את ההלל, ופתאום נשמעה צהלה אדירה "מצאתי את האפיקומן!". היה זה אחד מילדיי שלא התייאש והמשיך בחיפושים קדחתניים עד שלבסוף מצא את האפיקומן במקום מסתורו.
עכשיו הגיע הילד וביקש ממני (האבא) את הפרס המגיע לו… התלבטתי כיצד עלי להגיב, מצד אחד אין תועלת באפיקומן שמצא עתה, אך מאידך הזהירונו חז״ל (סוכה מו) שלא יבטיח אדם לבנו הקטן דבר מה אם לא יעמוד בהבטחתו, משום שבכך הוא מלמד את בנו לשקר! ואם כן, שמא גם אני צריך לעמוד בהבטחתי ולתת לבני את הפרס. לבסוף אמרתי לבני נלך ונעשה שאלת רב, ואם יכריע הרב שהמתנה מגיעה לך ודאי שתקבל אותה!
תשובה: יש ליתן לילד את המתנה, שכן טעם מנהג חטיפת האפיקומן (או החבאתו) בליל הסדר, הוא כדי להביא לכך שהילדים לא ירדמו, אלא על ידי כך ישתתפו בסדר, באמירת ההגדה ולימוד נסי יציאת מצרים. כפי הנראה מנהג זה התפשט בעקבות דברי רבי אליעזר (פסחים קט.) "חוטפין מצות בליל פסחים בשביל התינוקות שלא ישנו".
ואם זוהי הסיבה, לא אכפת לנו אם האפיקומן אכן נאכל או לא, אלא כיון שעסק הילד באפיקומן וגם מצאו ועל ידי זה נותר ער והשתתף בסדר, מגיע לו הפרס.
(אחת שאלתי 2, מאוצרו של הגר״י זילברשטיין)