עיקר העבודה – מחמת יראת העונש

אך צריך כל אדם להתחיל מהסוג הראשון, דהיינו לירא מן העונש, ועל פי רוב, בני האדם נשארים במדרגה זו, אם בכלל מחזיקים בה, ומעטים הם אשר זוכים ומעפילים לאחרות הנ”ל.

 

ואשר על כן מובא בספר “שיחות הר”ן” (סי’ ה), כי עיקר העבודה האמורה להיות אצל רוב בני האדם היא יראת העונש, ובלא יראה זו, אי אפשר להתחיל כלל בעבודת השם יתברך. ע”כ.

 

ומי שירצה לקפוץ למדרגות גבוהות ממנה, ותהיה היא חסרה לו, הרי שבונה הוא מגדל הפורח באויר וסופו ליפול. ובאמת, אם נהיה כנים, הלוואי שנינצל ממה שצריך להינצל על ידי יראת העונש, כמובא בשיחות הר”ן שם.

 

על ידי לימוד תורה יזכה ליראה

 

ובכדי להגיע ליראת שמים, חייבים להשקיע בלימוד התורה, שאם אין חכמה אין יראה (אבות ג), והתורה היא שער להכנס בו ליראת שמים (רש”י יומא עב:), ובפרט בלימוד ספרי מוסר שמְמַקדים הדיבור בענינים אלו ומרחיבים אותם.

 

וכן כתב מרן החיד”א (“ברכי יוסף” סי’ א אות ט) כי קבלה בידו, אשר מאמר חז”ל “אמר הקדוש ברוך הוא בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין”, שהתורה היא הפתרון נגד היצר הרע, בכלל זה הוא לימוד מוסר מספרי רבותינו ז”ל ראשונים ואחרונים. ע”כ. וכן לימוד הלכה מועיל לכך מאוד (ר’ לעיל, ערך הלכה).

יראה וגם שמחה

 

אך צריכים לזכור היטב כי “יראה בלא שמחה – אינה אלא מרה שחורה” (הבעל שם טוב), כמו כן מובא: “מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד” (לקו”מ ח”ב סי’ כד), תמיד צריכים להיות בשמחה.

 

ואין זה סותר ליראת שמים וכמאמר הבעל שם טוב הקדוש: “בגשמיות – אין יראה ושמחה שורות יחד באותו מקום, אך ברוחניות – מקום היראה שם אהבה שם שמחה”.

 

ויש לפרש בזה בס”ד מקרא שכתוב “יראו צדיקים וישמחו” (איוב כב), אל תקרי יראו אלא ייראו (לשון יִראָה), שאין לצדיקים להפריד בין היראה והשמחה, וכך היא הדרך הישרה, ועל ידי זה ילך לבטח דרכו, אשריו ואשרי חלקו.