כבוד חכמים ינחלו

וכל זאת בִּכבוד עולם הזה, אך בענייני תורה – “כבוד חכמים ינחלו” (משלי ג), וחָלַק הקדוש ברוך הוא מכבודו ליראיו, ואמרו חז”ל: “את ה’ אלקיך תירא” לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב:). וכמו כן שבחו חז”ל את האוהב ומכבד תלמידי חכמים, והבטיחו כי גם בניו וחתניו יהיו כאלו (שבת כג:).

וצריכים התלמידי חכמים להזהר מאוד מלבזות עצמם ומלמעט בכבודם, כי כבודם אינו בשביל עצמם, אלא בשביל התורה הקדושה (וע’ שבת קיד. ופרישה או”ח סי’ ב אות ג).

וכן כתב רבינו יונה (אבות שם), כי גנות הכבוד אינה, כאשר כוונתו לשם שמים ולכבוד התורה, “ולא יקחהו מפני עצמו ולא יהנה בו, כי אם להתכבד התורה על ידי זה” (ור’ בספר “אור לציון” חכמה ומוסר מאמר ח).

חיוב בן תורה לכבד תורתו

ומאוד החמירו חז”ל בתלמיד חכם המבזה עצמו, או גורם שידברו בגנותו מחמת התנהגות בלתי מכובדת וכד’ (ר’ ברכות מג: ושבת שם).

ומובא בספר “בן תורה וישיבה”, כי הוא הדין לכל בחור ישיבה או אברך העוסק בתורה, שיזהרו שלא יגרמו בזיון לתורתם וישמרו על כבודם, כי בעיני אחרים, כבודם – כבוד התורה הוא, וממילא בזיונם – הוא בזיון התורה חלילה.

חכמים – הזהרו!

ומצד שני, צריכים עוסקי התורה במיוחד, להזהר מלרצות בכבוד עצמם, כי בקלות גורם היצר הרע לתפנית בין הרצון בכבוד התורה לרצון בכבוד עצמו.

ורבים כבר כשלו ונפלו בזה בעוונותינו הרבים, כי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ובתלמידי חכמים מתגרה הוא יותר מכולם, כי הגדול מחבירו – יצרו גדול הימנו (סוכה נב.).

וראוי היה להאריך בזה כפי גודל המכשלה, אך חפצים אנו בקיצור. סוף דבר, אשרי הממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד שמים (תנא דבי אליהו פי”ג).