טוב להודות לה’

נאמר בגמרא (ב”מ פה.) “חביבין יסורין שמכפרין עוונותיו של אדם”. ולא אמרו זאת אלא בכדי שהאדם יקבלם עליו באהבה, ובכדי שתתקיים מטרת היסורין, שהיא לעורר את האדם לשוב בתשובה, כי אם לא יקבלם באהבה, מן הסתם אינו מבין כי מן השם הוא, ולא יתן אל לבו למשוך ידו מן העבירה.

 

אבוי להכועס על יסוריו

 

כי אם לא מקבלם באהבה, וכועס על יסוריו, הרי זה עצמו חטא בנוסף לחטא שבגללו באו היסורין, ובכך חיִיֵב נפשו עוד יותר בפני שולח היסורין, הוא השם יתברך, והרי זה דומה לבן המתקצף על אביו כאשר הענישו, שבוודאי תבער חמת אביו עליו כפליים, לכן צריך לקבלם עליו באהבה.

 

ועל ידי זה זוכה להאריך ימים, לזרע של קיימא, וכן שיתקיים תלמודו בידו (ברכות ה.). (ועיין בזוהר תרומה דקס”ו ע”א ובספר “ענף עץ אבות” פ”ג מ”כ ד”ה והגבאים מחזירים במה שהאריך בזה).

 

קבלת היסורין באהבה

 

והנה אין עצה לקבל את היסורין באהבה חוץ מאשר – “אמונה”, להאמין כי “הצור תמים פעלו א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא” (דברים לב). שהכל בפלס ומאזני משפט לה’.

 

ואין דבר שקורה לאדם בלא חישוב מדויק אם מגיע לו, כמה ומתי, ואף מכריזים על כך בשמים עוד לפני שהגיעו אליו היסורין, כמו שאמרו חז”ל (חולין ז:) “אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה”.

 

והקדוש ברוך הוא הרי רוצה רק לטובתנו, והוא יתברך יודע מה טוב לנו – טוב יותר מאתנו, כי יודע את העתיד (להטיב לנו באחריתנו), והעבר (גם בגלגול הקודם), ואת כל קורותיו של אדם.

 

רק מחסרון הדעת

 

וכן מובא בספר הקדוש “לקוטי מוהר”ן” לר’ נחמן מברסלב זצ”ל (ח”א סי’ רנ) וזו לשונו: כל מיני צער וכל היסורים, אינם אלא מחסרון הדעת, כי מי שיש לו דעת, ויודע שהכל בהשגחה מאת השם יתברך, אין לו שום יסורין. ע”כ.

 

ועוד אמר ר’ נחמן מברסלב: לאחר כל היסורים, אף על פי כן השם יתברך מיטיב עמנו, רק שאין אנו רוצים להקטין את היסורים… כי כנגד דבקות אחת להשם יתברך, כל היסורים אינם כלום, ועל ידם בעצמם מתקרבים ומתדבקים אליו יתברך.

 

כי כשנוטלין ממני הבריאות, מי נוטל ממני הבריאות? השם יתברך! אם כן אני נדבק בו יתברך. וכן כשלוקח חס ושלום איזה בן, מי לוקח? השם יתברך! אם כן אדרבה עתה הוא סמוך יותר להשם יתברך, כי בעולם הבא סמוכים יותר להשם יתברך! (פעולת הצדיק סי’ תרא).